מה יהיה ? ביטוי חזותי לאיור המחייך

הישבתם פעם במסיבת ידידים שכבר נאמרו בה כל הדברים הנכבדים שצריכים היו להיאמר, דברי ויכוח ודברי רעות, וכבר הושר בה שיר וסופר בה סיפור, ועדיין לא נפתחו הלבבות – עד אשר פתח מי שפתח בדברי חידוד וצחוק טוב, ולא ידעת מתי וכיצד פתח, אך כבר כל המסיבה צוחקת, ויחד צוחקת; אי, טוב. ישר למטרה הוא קולע. אי... ?

(מתוך דברי הקדמה שכתב מרדכי סגל לספר הקריקטורות של דן גלברט, "פנימי בהחלט" שיצא לאור בשנת 1954 בהוצאת הקיבוץ המאוחד)

התלבטנו ביד יערי איזו תצוגה ראוי שנציג בחג ה – 'ארבעים' למוסד הכולל בתוכו מחקר, ארכיון ומורשת קיבוצית ?

החלטנו לתת ביטוי חזותי לאיור המחייך להומור הטוב והבריא שלוקח באופן קל את האירועים הכבדים ביותר. התערוכה הקלילה הזו משלימה את רצינות יצירות האמנות שהועברו מבית התנועה הקיבוצית בתל אביב לגבעת חביבה שאף הן חלק מהציון הויזואלי לאירועי הארבעים של יד יערי. כך אנחנו מקבלים באופן חזותי את מנעד החיים הקיבוצי; בין הרציני לקליל, בין הדמע לשחוק. פותח את הלבבות אף בימי סער ומאבק.

התערוכה נבנתה על בסיס תערוכה רחבה יותר שנשאה את השם "הקומונה מחייכת" (אוצרים: מוקי צור ויובל דניאלי) שהתקיימה בשנת 2006 בגלריית גבעת חביבה, ונשמרה בחלקה כחומר ארכיוני המתעד את ההומור הקיבוצי.

התערוכה בנויה מאיורים אורגינליים ומהעתקים מספרי קריקטורות קיימים (דן גלברט: "פנימי בהחלט", חיים (הניק) ברקני : "במסגרת" ועוד). המקום חייב אותנו לצמצם. התערוכה המוצגת כאן היא בחזקת מעט המחזיק את המרובה.

הקריקטורה הקיבוצית מקורה במרחב הציבורי על לוח המודעות שבחדר האוכל הקיבוצי ובין דפי עלוני הקיבוץ. בהמשך הופיעו קריקטורות בעיתוני התנועות הקיבוציות. הקריקטורה הקיבוצית הייתה לחלק מהווי החיים הקיבוצי, ומלאה תפקיד מרכזי בהעלאת נקודות לדיון ושיח בעין שוחקת. היא אפשרה לעבור בקלות יחסית, תקופות קשות של צנע, רצינות קולקטיבית, מאבקים, ויכוחים ואירועים פנימיים עמוסי מתחים.

הקריקטורות הראשונות המופיעות בתערוכה מקורם בשנות העשרים בבית אלפא. הצייר אליעזר (לוזר) הלבני חפץ להעלות את מורל החברים אחרי ערב כושל. ישב כל הלילה וצייר את חבריו מבית אלפא כדמויות הגדולות מהחיים. לבשי מדים פרוסיים של הוד מלכותו הקיסר. ואכן למחרת בבוקר חזר החיוך על פניהם...

טושק אמרנט בציור משנת 1937, מצייר קריקטורה פוליטית מובהקת כנגד המלחמה שעומדת לפרוץ בעוד שנתיים כאשר מנהיגי העולם שלובי זרועות רוקדים סביב פרי המלחמה... טושק נוגע בסדרת קריקטורות מיניאטוריות, במובהק המקומי. עוסק במחסור במים בימי הראשית. מוצא את פטרונותו בדרך מחייכת למצוקת חיים אמתית.

התערוכה נעה בין המקומי הקיבוצי, לזה הקיבוצי האוניברסאלי . בין הקיבוץ הישן, הקולקטיבי, ההדוק והסגור, לבין הקיבוץ המתחדש, הנעלם לעתים בין שלל האפשרויות.

יוחנן סימון מתאר את המאבק הנצחי בין המפלגה המבקשת את אנשיה, לבין החקלאות הדורשת את חלקה בכוח אדם. בין צרכי הקיבוץ לצרכי התנועה.

יעקב גוטרמן מבקש בכל מחיר להציל את הקיבוץ מטביעה, לפני היעלמותו הסופית.

שמואל כ"ץ מתמודד עם השינויים הקיבוציים המופרטים של שנת 2005 בדרכו הקריקטוריסטית, ומיד מבינים את דעתו עליהם.

המשותף לקריקטורות בכל זמן ובכל תקופה, ביכולת לקחת את הפכים הקטנים במסלול החיים ולמקד בהם את לב העניין.

דן גלברט אמן הפכים הקטנים של שנות החמישים מביא אל ראש השולחן את בעיית הסכין היחיד העומד לרשות האוכלים . הסכין נקשר בשרשרת ברזל אל שולחן הסועדים לבל יעלם. וכך נחשפים אנו למציאות של חסר, צנע וחולשות אנוש באמצעות ההומור וללא כעס.

חיים (הניק) ברקני כותב בקריקטורה כתובה, שהיא מבוא לספרו 'במסגרת' :

...הוי המסגרת, זו שאנו חיים בה. עתים היא צרה... ועתים רחבה.

עתים פורצים אותה... אך תמיד חוזרים אליה. לה מוקדש ספרי זה.

שאול קנז, דור ראשון לבנים המפרשים בהומור בדרך שונה את סיטואציות החיים. מה יהיה ? שואל שאול בקריקטורה טקסטואלית ובכך מתחבר אל הדאגה הקיומית הגלותית של דור המייסדים ואל מציאות חיינו היום, יומית.

שאול היה שנים איש גבעת חביבה , המוציא לפועל את פרסומיה. בכישרון גרפי ובחכמה מילולית. לאחרונה נפרדנו ממנו. השאלה: מה יהיה ? עדיין שרירה וקיימת !

עמיר שפירא בן הקיבוץ אחז בטור קבוע בעלון גן שמואל: "עמוד – אחורי" . מבין טוב מאוד שהמסך האלקטרוני אין בידו תשובות למצוקות הווה הקיבוצי.

ארנון אבני ששנים מאייר את עמודי העיתונות הקיבוצית , היה מהראשונים שאימצו את הטכנולוגיה הדיגיטלית אל איור הקריקטורות. בחר להתמודד עם הפער בגישות הקיבוציות באמצעות הבגדים.

בנימין רוזנבאום והאחים מרדכי ודן אמיתי תיעדו את דיוקנאות ודמויות האישים והנציגים שהופיעו בוועידות התנועה והמפלגה. הצליחו לתפוס את האופייני שבדמות ולתת לה את הקריצה השובבה מתוך ים הרצינות בו הם היו עטופים.

בתערוכה משתתפים:

אברהם (טושק) אמרנט (1908-1989) - קיבוץ מזרע.

ארנון אבני (?) - קיבוץ נירים.

דן אמיתי (1918-2014) - קיבוץ שריד

מרדכי אמיתי (1993 – 1914) - קיבוץ שריד

חיים (הניק) ברקני (2002 – 1923) - שער הגולן

דן גלברט (2000 – 1918) - קיבוץ אלונים

יעקב גוטרמן ( 1935) - קיבוץ העוגן.

שמואל כ"ץ (2010 – 1926) - קיבוץ געתון

אליעזר (לוזר) הליבני (1984 – 1901) - בית אלפא-רמת יוחנן.

ליאו פלטאו (2010 – 1925) - קיבוץ רמות מנשה.

בנימין רוזנבאום (1946 – 1911) - קיבוץ בית אלפא.