קבוצת חבצלת
קבוצת חבצלת
חסר רכיב

פלוגת עליה א' של מפם מברזיל

20/06/2019

עשרים משפחות ציוניות-סוציאליסטיות מרחבי ברזיל (סאו-פאולו, ריו ורסיפה) גובשו על ידי שליחי מפ"ם והשומר הצעיר, בתחילת שנות ה 60 של המאה הקודמת לקבוצת עלייה שמטרתה עלייה לישראל והתיישבות בקומונה עירונית. הוגה הרעיון, היוזם והרוח החיה מאחורי הפרויקט הייחודי ויש לומר גם החד פעמי היה אהרן חרנש, שליח התנועה ממייסדי קיבוץ רוחמה. תהליך הגיבוש וההכנות לעליה ארכו כארבע שנים. ההכנות כללו לימוד עברית, הכרות עם ישראל, נסיעות ביקור בישראל ("המרגלים") בהן קיימו סמינרים נודדים ברחבי ישראל הצעירה והמתפתחת. בנסיעות הכנה אלו איתרו יחדיו את העיר והשכונה בישראל (כרמל מערבי המשקיף אל הים התיכון) בה יקימו ויגשימו את חזון הקומונה העירונית. חברי הפלוגה נפגשו עם אבא חושי ששמע על הרעיון הייחודי, התלהב והקצה את השטח עליו חברת "שכון עובדים" בנתה את ארבעת הבניינים (כעשרים דירות). הדירות נרכשו בכסף מלא ומראש על ידי החברים בברזיל והיו אמורות להיות מוכנות במאי 64 דבר שלא קרה........

 

 במקביל להכנות לעלייה חברי הפלוגה עסקו בפעילות ציונית הרגילה: ארגון והנהגת מפ"ם סאו פאולו וברזיל, הוצאת "על המשמר" בפורטוגזית, ארגון פעילויות פוליטיות וחברתיות בדגש וברוח השומר הצעיר, ניהול בתי הספר היהודיים-חילוניים של הקהילה תוך שימת דגש על כך ששפת ההוראה תהיה עברית. כשהתגברה האנטישמיות בדרום אמריקה בעקבות לכידת אייכמן התארגנו חברי הפלוגה (בשיתוף עם גורמי בטחון ישראלים?) לשמירה על מוסדות יהודיים בעיקר בלילות. מרכז השליטה של שמירת הלילה היה במשרדי החברה קדישא בסאו כוון שהיה פתוח ברציפות גם בלילה. כל זאת ועוד בנוסף לעיסוק במשלח יד לצורך פרנסה.

הקבוצה יצאה, מנמל סנטוס בברזיל ב 11.5.64 על סיפונה של ה"תאודור הרצל" (אחת משלוש ספינות הדגל של צי הסוחר הישראלי החדש) לאחר תהליך פרידה כואב מהמשפחות שנותרו מאחור ומשלוש הקהילות היהודיות (סאו, ריו ורסיפה) שבהן חברי הפלוגה היו עמודי התווך. (החשש בקהילות מעליית הפלוגה היה כה גדול שאל חלק מהחברים הגיעה פניה מסודרת לדחות את העלייה על מנת לייצב את הנהגות הקהילות שהתייתמו....) ההפלגה ארכה 17 יום (לברר האם היו אירועים מיוחדים במהלך ההפלגה) ובשחר ה 28 למאי 1964 נכנסה ה"תאודור הרצל" לנמל חיפה כשעל סיפונה חברי הקבוצה ועוד מאות עולים מרחבי דרום אמריקה. כאמור, בניית בתים על הכרמל לא הושלמה ובאופן זמני שוכנו המשפחות בבתי סוכנות בקריית חיים. תקופה שנמשכה מס' חודשים (?). עם השלמת הבתים התיישבה הפלוגה במשכן הקבע  בכרמל המערבי בארבעה בנינים צמודים שבמרכזם דשא משותף, פינת "שורסקו" וכן מועדון תרבות. הקבוצה פעלה כקומונה עירונית מבחינת חיי הקהילה והתרבות וקיימה ערבות הדדית בתחומים רבים בליבו של הכרמל הבורגני...

 

חיי השיתוף והיחד התבטאו בתחומים שונים: הקבוצה קיימה במשותף את חגי ישראל ברוח הקיבוץ הארצי (פורים, סדר פסח, חנוכה, יום העצמאות, סוכות) ואף הפיקה ביוזמתה ובהתנדבות סדרי פסח המוניים לעולים חדשים מאמריקה הלטינית. בשנים הראשונות ציינה הפלוגה את האחד במאי במצעד ברחבי הכרמל המערבי. גם חג העלייה נחגג כל שנה באירוע מרשים ובהפקה עצמית.

בנוסף קיימה הפלוגה אספות כלליות בהן נבחרו יושבי הראש, נידונו עניני השעה ודיונים אידאולוגים. בפלוגה הוקמו ועדות: ועדת חגים, ועדת חינוך, ועדה פוליטית. החברים בפלוגה היו חברי מפ"ם עוד בברזיל והצטרפו לסניף מפ"ם החיפאי.

החיים המשותפים התבטאו גם בטיולי פלוגה בהם נטלו חלק כל המשפחות לכל אזורי הארץ. אפילו לסיני יצאה הפלוגה ביחד באוטובוס אגד שכור.

טקסי החיים: חתונות של בני ובנות הפלוגה, בר- מצווה וימי הולדת התקיימו במועדון הפלוגה, בחורף ועל הדשא הגדול באביב ובקיץ בהפקה עצמית כמיטב המסורת של התנועה הקיבוצית, עם תורני עריכה ופירוק, תוכנית אומנותית וריקודי "שרלה" בחתונות.

 

הפלוגה הגיעה לארץ בתקופת המיתון הקשה וקבלה עזרה מינימלית מהמוסדות. המדיניות של מפ"ם, המוסרנית יש לומר, הייתה "תסתדרו, אנחנו לא דואגים לאנשי שלומנו" ומנוגדת למדיניות המפלגות האחרות שהיו אז בשלטון (מפאי, מפדל) לעזור ולסדר את אנ"ש (שיטת ה"צטלה" של ספיר....). דבר זה גרם לאבטלה זמנית בקרב החברים שהיו מחוסרי מקצוע  (כוון שבברזיל היו בעלי חנויות ועסקים). חברים מציינים כי לעיתים קרובות נאלצו להעלים/להסתיר את חברותם במפ"ם כוון שזה הקל במציאת עבודה.......היו טענות כלפי השליחים ומפ"ם שהפקירו את החברים שלא מצאו תעסוקה אך השליחים היו חסרי אונים ביכולתם להשפיע על מקבלי ההחלטות במפ"ם. למרות זאת ובגלל חיי השיתוף, העזרה הדדית ותמיכת החברים רק משפחה אחת חזרה לברזיל. כל שאר המשפחות השתלבו למופת והדור השני עוד יותר.

 

הפלוגה קיימה אורח החיים המתואר לעיל עד אמצע  שנות השבעים. הילדים הצעירים ביותר התגייסו אז לצבא, פנו ללימודים גבוהים, הקימו משפחות משל עצמם ועזבו את הקומונה איש לדרכו (מראש, לא תוכנן שיישארו ויגורו במתחם). בני הדור השני שמרו על קשר חזק וחם אחד עם השני ולמעשה עד היום כולנו בקשרים טובים ונפגשים מעת לעת. ההורים נשארו להתגורר בקומונה בכרמל המערבי ושמרו על קשרים בין אישים הדוקים, יחסי קרבה וחברות, חגגו את כל טקסי החיים יחדיו אך הפעילות האינטנסיבית שלוותה את השנים הראשונות לעלייה דעכה עם הזמן. במלאות 25 שנה לעלייה קיימנו כנס משותף בהרי הכרמל ,במשך יומיים, בו נטלו חלק כל חברי הפלוגה לדורותיה  (דור המייסדים, בני הדור השני שנולדו בברזיל ובאו לישראל כילדים בני שנה עד 17 והדור השלישי צברים מושלמים נכדים לדור הנפילים) וכן הוזמנו השליחים המעורבים. בשנת 2009 במלאות 45 לעלייה והתחלת התדלדלות השורות בקרב הדור הראשון קיימנו כנס לציון יובל (מינוס 5 ....) לעלייה בקיבוץ גן שמואל. לכנס זה הגיעו כרגיל כולם וניצני הדור הרביעי..... בשנת 2014 קיימנו מפגש צנוע ברמת ישי לציון יובל לעלייה. חסרונם של חלק מדור הנפילים  שהלכו לעולמם בהחלט הורגש. נדמה לי שבכנס זה לא היו ריקודי סמבה.......אך השמחה מפגישת מי שנותרו בחיים ומראה הדורות הבאים גרמה שוב להתרגשות ולחום הברזילאי לפרוץ.

 

השליחים שהיו מעורבים: אהרן חרנש מרוחמה ההוגה והיוזם, אפרים רוזן משריד, ברקה הרפז ממרחביה, מילק מדן, ריקל לב מגן שמואל, יחיאל קדמי מבית אלפא.

       

 

 

 
חסר רכיב