כסף השוד מידי ההורג - התנועה הקיבוצית והסכם השילומים, הפיצויים האישיים והשבת הרכוש מגרמניה
ההחלטה לקיים את הסכם השילומים והפיצויים האישיים בין ישראל
ומערב גרמניה לא הייתה קלה בחברה הקיבוצית כמו בחברה הישראלית כולה והייתה רצופה
מאבקים פוליטיים, ערכיים וחברתיים. הזרמים הקיבוציים נבדלו זה מזה ביחסם להסכם על
פי השתייכותם הפוליטית, אולם לבסוף גברו צורכי החיים וכל הזרמים פעלו למימוש
זכויות חבריהם והפכו את השילומים והפיצויים האישיים למנוף כלכלי לטובת הכלל.
התנועה הקיבוצית חששה לא רק מהמחילה שתַקנה קבלת השילומים
ומשִכחת העבר, אלא גם מפגיעה בערכי השיתוף והשוויון אם יהיו בה חברים בעלי רכוש
וממון. לפיכך העמיד הממסד הקיבוצי בפני הזכאים לפיצויים דרישה ברורה – לוותר על השימוש בכספי הפיצויים לטובת
הקיבוץ. רוב החברים קיבלו את הדרישה, אך היו
גם מי שבחרו לעזוב את ביתם הקיבוצי והיו אף שמצאו דרכים להעלים את המידע על קבלת
הפיצויים וליהנות משני העולמות. למרות
היקפו הרחב של הנושא והשפעתו הרבה, המחקר ההיסטורי כמעט לא נתן דעתו עד כה לתיאורו
ולדיון בהשלכותיו.
ספר זה הוא השלישי בסדרת "הקיבוץ והמדינה",
המשותפת ליד יערי, יד טבנקין, הקתדרה ללימודי הקק"ל באוניברסיטת בר אילן
ומכון בן גוריון בשדה בוקר.