חסר רכיב

רק מסגרת פוליטית משלבת תשבור את הפרדיגמות הישנות

26/02/2017
ישראל זקוקה לשותפות פוליטית חדשה, שתורכב מיהודים וערבים, דתיים וחילונים, ותיקים וחדשים הרוצים בשינוי יכולה להציל את השמאל והמדינה
יניב שגיא
הפגנה נגד מדיניות הממשלה כלפי הציבור הערבי
הפגנה נגד מדיניות הממשלה כלפי הציבור הערבי

הפגנה נגד מדיניות הממשלה כלפי הציבור הערבי. (צילום:צילום מסך)
אלפי בני אדם צעדו בתחילת החודש בתל אביב בהפגנה יהודית־ערבית, שכמוה לא נראתה זה שנים. זה היה מפגן של עוצמה, שנתן ביטוי לקולות המתגברים בשטח, הקוראים ליצירת שותפות פוליטית יהודית־ערבית שוויונית, מהסוג שאין כיום. לצערי, יש במדינה רק מחנה אחד - הימין - עם חזון ברור, שהצליח להתמקם בכל מוקדי הכוח של המדינה ולנווט אותה אל דרכו. חזונו אינו מקובל על רבים מאזרחי ישראל, שמבינים את מחיר הדמים שלו ואת תג המחיר המוסרי והכלכלי שבא איתו, אבל בכל זאת מצביעים למען הכוחות הפוליטיים שמקיימים אותו, כי הוא החזון היחיד והברור שכאילו מתכתב עם המציאות.

אל מול חזון האימים הזה קיימת רפיסות מוחלטת של מחנה השמאל. אין חזון, אין תוכנית, אין יכולת לחבר ציבור, אין יכולת להשתלב במוקדי ההשפעה. במקום להציב אלטרנטיבה, מנסות יש עתיד והמחנה הציוני להיות "ליכוד־לייט": לפעול בתוך מתווה הימין, להמשיך את הכיבוש, להמשיך את הכלכלה הדורסנית, אבל בקצת פחות בוטות. משמאל ל"מרכז" הזה אין התארגנות פוליטית משמעותית. כשמדברים על בנייה מחודשת של השמאל, אי אפשר להתייחס לשום גורם מפלגתי מעבר למרחב שבין מרצ לחד"ש. אלא שחד"ש לכודה ברשימה ערבית־פלסטינית משותפת, בעלת גוון לאומני, שאפילו הסכם עודפים עם מרצ לא הייתה מסוגלת לעשות. ואילו מרצ, שבקושי עברה את אחוז החסימה בבחירות האחרונות, לא עשתה מאז דבר על מנת לבנות שמאל חדש. מרצ וחד"ש שקועות במסגרות פוליטיות שאינן מקדמות שינוי פוליטי בישראל. מי שלא מסוגל להוביל למדיניות כלכלית סוציאליסטית או לייצר שותפות פוליטית שוויונית בין יהודים וערבים - הוא שמאל לא רלוונטי.

חיבור בין שמאל לשמאל
הדרך היחידה להקים בישראל אלטרנטיבה של שמאל היא בחיבור הכוחות בין השמאל הציוני לשמאל הערבי, ולשם כך שני הצדדים צריכים להשתנות. הערך המכונן של השמאל הוא שוויון. השותפות אינה צריכה לבטל את הנרטיבים השונים, אבל היא חייבת להתעלות עליהם ולאפשר חיבור בין אזרחי ישראל הערבים למוקדי קבלת ההחלטות. הבעיה
הגדולה ביותר של הרשימה המשותפת נעוצה בכך שהיא נועלת את החברה הערבית כאופוזיציה מתמדת למדינה וכקורבנותיה. זוהי פוזיציה שרוב אזרחי ישראל הערבים אינו מוכן יותר להזדהות איתה. הם דורשים צדק, שילוב ושוויון מלא. מי שייאבק על כך יקבל את קולם ואת אמונם. כיום אין אף מפלגה שעונה על הצורך הזה של חמישית מאזרחי המדינה.
מדינת ישראל זקוקה לחיבור הפוליטי בין יהודים וערבים ברשימה משותפת, שתורכב באופן שוויוני ותצליח להביא את הביטוי הפוליטי של הערבים לקואליציה ולממשלה. ללא שמאל כזה לא תוכל לקום קואליציה שתהווה אלטרנטיבה לברית בין הימין למתנחלים, שמובילים אותנו למדינה דו־לאומיתלא דמוקרטית. ישראל זקוקה לשותפות פוליטית חדשה של יהודים וערבים, של דתיים וחילונים, של ותיקים וחדשים, שתשבור את הפרדיגמות הישנות שפועלות להפריד בינינו. רק מסגרת כזאת יכולה להציל את השמאל – ואת המדינה.

הכותב הוא מנכ"ל גבעת חביבה, המרכז לקידום חברה משותפת בישראל
חסר רכיב