מוטי הורוביץ איש בית אלפא – איננו
 |
| תמונה מאתר בית אלפא |
מוטי הורוביץ האיש
שמעולם לא שקט ושתק, האיש שקולו
הרעים: אני פה! איננו עמנו עוד. אין יותר
צעקות, אין יותר רעשי רקע, הבנאי הגדול של קני "השומר הצעיר" ברחבי הארץ
הלך מעמנו בקול דממה דקה לאחר מחלה קשה,
בבית הסיעודי של קיבוצו אליו הגיע בימיו האחרונים. בן 80 היה במותו.
כאשר מוטי הורוביץ
היה מגיע לישיבות בבית יד-יערי בגבעת-חביבה רעדו אמות הבניין. מוטי תרץ זאת
בשמיעתו הלקויה, אני פרשתי את נוכחות דמותו הססגונית, עטורת זקן הנביא הלבן, כאות
של הזדהות ושייכות למקום. למרות שאת ילדותו עבר ב"תנועה המאוחדת" בפתח
תקווה ואת נעוריו הבוגרים בקיבוץ רמת-יוחנן (מכתה י') , היה מרגע הגעתו לבית אלפא איש "השומר הצעיר"
ו"הקיבוץ הארצי" בכל נימי נפשו. יותר מכל הוא היה פטריוט נלהב של בית
אלפא (היה מסתובב עמי במקומות מתקופת הראשית של הקיבוץ ומספר בגאווה והתלהבות על ההיסטוריה שלהם).
כאשר מוטי חלה הוא לא
וויתר על הזיקה הגדולה שלו למעשי ידיו. בקש מאתנו אנשי הארכיון תמונות ומפות של
ביתניה עלית ערש התנועה. בוקר אחד הפתיע את כולנו, כאשר הופיע ב"יד יערי"
(עם ניצה אשתו, בתו ונכדו) נושא בידיו תשורה יקרה לו ולנו, דגם של אתר
"ביתניה עלית " עליו שקד עמל בימי מחלתו. הגיש לנו מתנת פרידה. ידע
שימיו קצובים ואנחנו ידענו שזו פגישתנו האחרונה.
הבחירה של מוטי להיפרד באמצעות סמל אוטנטי של הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר
בדמות דגם האנדרטה עליה רשומים כל שמות
קיבוצי התנועה (שמוטי הקפיד לרשמם על גבי הדגם) רגשה אותנו מאוד. מתנה המסמלת יותר
מכל את זיקתו העמוקה של מוטי הורוביץ לתנועה וערכיה. חש שהוא חלק בלתי נפרד ממנה. נזכרתי בימים הרבים שביליתי במחיצתו בסיורים
משותפים ברחבי הארץ ובפרויקטים אומנותיים אישיים, שמוטי בתבונתו הטכנית עזר לי לממש אותם (פסל הפרש בטירה בגעש – 1988,
ופרויקט המגדל בסדנאות האמנים בירושלים – שנת 2000 ועוד).
מוטי הורוביץ נולד
בפתח תקווה בשנת 1938. בנעוריו הגיע לרמת יוחנן שחלק מחבריו הגיעו מבית אלפא ב"טרנספר"
הגדול של שנת 1941. בצבא שירת בצנחנים. עם שחרורו נישא לניצה בת בית אלפא והזוג
הצעיר החליט לחיות למרגלות הגלבוע בבית אלפא. בקיבוץ עבד במדגה ולאחר זמן עבר
לריכוז הבניין. במקביל היה זה אך טבעי שמוטי היזם הגדול ואיש המעשה יקבע כאחראי
מטעם "חבצלת" על בנייה ואחזקה של קני השומר הצעיר ונכסי הקבה"א
ברחבי הארץ. מוטי התגלה כאיש ארגון וכושר ביצוע. בשנת 1983 הוא היה אחראי על
בנייתה של "השומריה השביעית" ביער אחיהוד בגליל המערבי. היה גאה מאוד על הצלחתה ועל מתקניה הצופיים.
לימים הוביל אותי ביער אחיהוד כולו עטוף נוסטלגיה וזיכרונות. לפתע צץ צינור מים . זה מהשומריה ! קרא בצהלה,
כילד שמצא אוצר. מוטי היה איש של אנשים. שומר על קשרים וטלפונים. לא מוותר על
מפגשים. לא אחת ישבנו בביתו למרגלות הגן
הארכיאולוגי המטופח ופטפטנו על העולם. צריף
רכז הבניין בבית אלפא , משרדו של מוטי היה מקדש מעט לאהבותיו. לסמלי התנועה,
לעורות של נחשים, להיסטוריה מקומית ותנועתית. כאשר הייתי מגיע לבית אלפא היה מופיע
בסערה עם הטוסטוס שלו , כולו אנרגיות חיוביות ידידותיות.
בסיורים שלי עם מוטי בין
קני התנועה חשתי את ערגתו ליהדות, את רגישותו לדת. מחד איש תנועה חילונית ומאידך
מתנגן בליבו הניגון המסורתי (בביקור בערד ביקש לאכול במסעדה יהודית כשרה נוסח חסידי
ברסלב). מוטי היה אדם עם נשמה, כזה שקשור לסמלים, חפצים , זיכרונות ומעשיות. אני
זוכר סיור ברחוב ילדותו בפתח תקווה, ידע לספר על כל חנות, על כל עץ על כל חלון. הכיר אפילו אנשים מפעם. כאשר הגענו אל הקן הגדול
בערד סיפר על תולדותיו והשאיפות של קן גדול ותוסס חיים. בירושלים בשכונת גונן זה
כבר סיפור אחר, השכונה כולה הייתה מעורבת בפרויקט. ביבנה שער הקן היה סגור ומוטי בקלילות של נער
צנחנים טיפס על החומה ופתח את השערים. בקן כפר סבא התרגש לראות פעולת תנועה
של נערים ונערות לבושים בחולצות שומריות. לא וויתר על צילום משותף עם
החניכים. בצוותא תל אביב שגם בבנייתה היה
מעורב, נפגשנו עם לולה אשר על הבית. מוטי היה מלא סיפורים כרימון. כל מקום והסיפור
שלו. כזה היה מוטי הורוביץ איש של בנייה ואיש של סיפורים. על הגלבוע הקים מתקן של
האכלת תנים ושועלים כדי שלא ירעבו. היה עולה במעלה ההר ומביא להם פת של לחם, גם להם
הקים קן שומרי...
אני בטוח שלחברי בית
אלפא יש הרבה מה להוסיף ולתאר, הוא היה האיש שלהם. אני הייתי אורח לרגע, אבל בזמן
הקצר יחסית שהכרנו הוא ידע לתת את מלוא תשומת הלב והחברות.
עם ניצה, הילדים, המשפחה,
ידידיו הרבים וקיבוץ בית אלפא אבלים
אנחנו בקבוצת "חבצלת" על לכתו
של ידיד ושליח התנועה. זכרו עמנו חרוט במעשיו.
יובל דניאלי. מאי
2018.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!